לפני כשלושה עשורים, נחקק בישראל חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, תשנ"ח-1988. לא מעט שנים לאחר מכן, נחקקו מכוחו של חוק השוויון תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמות נגישות לשירות), תשע"ג-2013. מטרתם של החוק ותקנות השוויון מכוח החוק, להגן על כבודו וחירותו של אדם עם מוגבלות ולעגן את זכותו להשתתפות שוויונית ופעילה בחברה הישראלית בכל תחומי החיים. כמו כן, לתת מענה הולם לצרכיו המיוחדים באופן שיאפשר לו לחיות את חייו בעצמאות מרבית, בפרטיות ובכבוד, תוך מיצוי מלוא יכולתו.

במרוצת שלוש השנים האחרונות, אנו ערים ל'מבול' של תביעות ייצוגיות, המיוסדות על החוק ותקנות השוויון, המוגשות לבתי המשפט השונים ברחבי הארץ.

משרדנו מטפל בלא מעט בתי עסק שהוגשו כנגדם תובענות ייצוגיות בנושאי נגישות.

באופן גס, התובענות הללו עוסקות בשלושה סוגי הפרות מרכזיים של החוק ותקנות השוויון על ידי בתי עסק: הפרה אחת, נעוצה בהימנעות בית העסק מהנגשת אתר האינטרנט המופעל על ידו. הפרה שנייה, הימנעות בית העסק מפרסום הסדרי הנגישות באתר האינטרנט המופעל על-ידו ביחס לבית העסק  שבית העסק מפעיל. הפרה נוספת, נעוצה בהימנעות בית העסק ממינוי רכז נגישות (מדובר רק בבתי עסק המעסיקים לפחות 25 עובדים) ובהימנעות בית העסק מפרסום באתר האינטרנט של פרטי הקשר של אותו רכז נגישות. תפקידו המרכזי של רכז הנגישות בארגון, הוא "לתווך" באופן יעיל בין ציבור בעלי המוגבלות לבין בית העסק ועל כן החשיבות שבהנגשת פרטיו של רכז הנגישות.

מרביתם המכרעת של התביעות הייצוגיות שעניינן נגישות, מסתיים בהסדרי פשרה ומשרדנו מיומן בהשגת הסדרים מיטביים עבור לקוחות המשרד. מדובר למעשה בהסדרי הסתלקות מתוגמלת של התובע הייצוגי מהבקשה שהגיש לאישור התובענה כייצוגית, המלווה בהסכמה לדחיית התביעה האישית של התובע, וזאת כנגד ביצוע ההתאמות הנדרשות בהתאם לחוק ולתקנות השוויון, בתוך פרק זמן מוסכם בין הצדדים (בדרך כלל 30-60 יום).

בדרך כלל, לאחר הגשת בקשת האישור לבית המשפט ועוד לפני שהנתבעת נדרשת להגיש תשובה מטעמה, אנו פונים כמייצגי בית העסק הנתבע אל עורכי הדין של התובע הייצוגי, ומנהלים משא ומתן שמטרתו להגיע לפתרון מוסכם, שיגלם תועלת מוחשית ומהירה לטובת חברי הקבוצה של אנשים עם מוגבלות, יחסוך הליכי משפט ממושכים, יקרים ומורכבים לצדדים, ויקנה גם לנתבעת הסדר כספי ראוי והוגן.

אכן, המצאת התביעה הייצוגית לנתבעת, מביאה ל"הכרה" שלה בכך שנפלו פגמים באתר האינטרנט שלה. בהמלצתנו, הנתבעת פועלת לתיקון הפגמים בהקדם האפשרי. כך, עד להשלמת גיבוש הסדר מול עורכי הדין של התובע הייצוגי, יופיעו באתר האינטרנט של בית העסק, בין היתר, פרטי הסדרי הנגישות בבית העסק במיקום בולט באתר, ואם מתחייב מגודלו של בית העסק, יופיעו גם פרטי רכז הנגישות. כמו כן, במקרים המתאימים, יכלל באתר האינטרנט גם תוסף נגישות פונקציונלית.

בהסדר כזה, נמליץ לכלול מספר היבטים: פרסום באתר של התאמות הנגישות שבוצעו בחנות לרבות כאלה שמצריכות פניה מראש ודרכי הפניה לקבלתן;  תרומה לטובת הקבוצה, היינו סכום כסף שיעבור לחשבונה של עמותה שמטרתה סיוע וקידום זכויות אנשים עם מוגבלות; התחייבות הנתבעת להדרכה והנחיות לעובדים בדבר החשיבות לדאוג לפרסום עדכני באתר של התאמות הנגישות; לבסוף, הסדר ההסתלקות יכלול המלצה על גמול לתובע הייצוגי ושכר טרחת עו''ד לבאי-כוחו של התובע הייצוגי.

לאחר שמשרדנו מגבש הסדר עם עורכי הדין של התובע הייצוגי, אנו מגישים אותו לאישור בית המשפט.

בשלב הראשון, בוחן בית המשפט האם יש לאשר את בקשת ההסתלקות על כל רכיביה תוך התייחסות לסוגיית תשלום טובות הנאה למבקש בקשת האישור ובאי כוחו; בשלב שני, יתייחס בית המשפט למינוי תובע 'חליף' ולסוגיית הפרסום הראוי של ההסדר שהוגש לאישורו. כפי שעולה מהפסיקה, הפיקוח השיפוטי על הליך ההסתלקות מתמודד עם מספר כשלים שמעוררים הסדרים מעין אלה: מצד אחד, קיים חשש (תמידי) שמא מדובר ב'תביעת סרק', שהוגשה מתוך מחשבה שהנתבעת תסכים להעניק למגיש התביעה טובת הנאה כנגד ויתור על תביעתו. מצד שני, קיים חשש (גם הוא תמידי) מהסתלקות מתביעות ראויות, כנגד קבלת טובת הנאה שהנתבעות מוכנות לשלם למגיש התביעה.

בבואו לדון בהסדר הסתלקות, יבחן בית המשפט האם לפניו הסדר הוגן, הולם וראוי לסיום המחלוקת, בשלב בו הוגש, מבלי לברר את התביעה עד תום. אם יתרשם בית המשפט שבית העסק שינה את התנהלותו המפרה, והוסיף והתחייב כי מכאן ולהבא יפעל בהתאם להוראות הדין, כי אז יסיק שהתייתר הצורך בבקשת האישור והושגה מטרתו העיקרית של ההליך הייצוגי.[1] במצב כזה, בית המשפט יפסוק גמול לתובע הייצוגי ושכר טרחה לבאי-כוחו של התובע הייצוגי.

סיום התביעות הללו באופן המתואר לעיל, הוא ראוי בעינינו והוא עולה בקנה אחד עם האינטרס המוצהר של בתי המשפט, להביא לחיסכון בעלויות ומשאבים שיפוטיים יקרים הכרוכים בהמשך ניהול ההליכים, חיסכון בעלויות ההליך עבור הצדדים לתביעה, והפחתת העומס המוטל על בתי המשפט.

 

[1] ת"צ (מחוזי ת"א) 58802-10-17 דוד נ' קליית חממה מרקט (2014) בע"מ.